פשטותה של הפשטות 

מילון ספיר מגדיר את הפשטות כ"חוסר סיבוך וקושי, תכונת הדבר הפשוט",

ניפתח אל המושג פשטות ונציג אותו מזווית נוספת, זווית שאיננה מבטלת או מתנגדת להגדרתו של מילון ספיר, ההפך היא באה לחזק את ההגדרה ולהציגה מזווית אחרת.
.
במילים אחרות; פשטות היא זרימה רגועה היכולה להגיע לכל מקום, היא הבראשית, פשטות היא הטבע בהתגלמותו והיא ההיגיון במקורו, היא היופי שנמצא בכל דבר, רק להושיט יד ולקחת.
כל מה או מי שינסה ללכת נגד הפשטות לסבך ולשנות כיוון בכוח, הולך נגד הטבע ונגד עצמו.
אנו מסבכים דברים בשל הצורך להוכיח את הידע שלנו, בכדי לקבל אישור לא לדעת. לעולם לא נדע הכל.
הידען הטוב מכולם הוא הטבע שם נמצאים ההיגיון, התבונה, המקצועיות וההתנסות בת מיליוני שנים, היא זו שנתנה לו יכולת הישרדות מדהימה שאחדים מכליו הם הפשטות והזרימה.

הפשטות - זקוקה לאבחון נכון ומדויק, מודעת לטעויות ותומכת בוויתור עליהן.

- היא מקבלת ותומכת בהתלבטויות, מזמינה ביקורת ובעזרתה מאתרת טעויות.
- פתוחה לקבל כל רעיון ובשמחה תיקח ממנו לצמיחתה.
- דלת היכלה פתוחה - להיכנס ולהתארח בהיכלה, לחוות אותה ולהיות חלק ממנה.
- עטופה באמונה, במימוש וקיום הבטחות, מלאה בטחון עצמי, אהבה והקשבה,
- איננה זקוקה לשקרים, האמת הפשוטה תקיא אותם מתוכה.
- פתיחות היא אוויר הנשימה שלה, היא הרוח המחבקת את מבקריה.
- תמיד בדרכה שלה תדע לצאת מכל מצב שיהיה מסובך ככל שיהיה.

מקור צמיחתה של הפשטות נמצאת בין חלק מאבני היסוד של הטבע - רוגע, שלווה, זרימה, הרמוניה וביטחון. החיבור ביניהם נותן ליקום את יכולת ההישרדות המדהימה שלו.

מה לנו ולפשטות ?
בן זוגה של הפשטות לעסקים, לרעיונות ולפתיחות הוא גופנו, המשתמש באותן אבני היסוד של הטבע. גם מצבנו הטבעי הוא רוגע שלווה וזרימה. זה המצב בו נרצה להיות כשניקח על עצמנו משהו חשוב לעשות.
כשאנו רוצים להירגע אנו יוצאים אל הטבע, אל המרחבים, שואפים מלוא אוויר וגומעים את השקט, מאזינים לשירת הציפורים, לצלילי ים או נהר זורם, כי אין דבר מרגיע יותר מחיבור אל הטבע.
מדוע עלינו להירגע? מה מונע מאיתנו להיות רגועים כל הזמן?

בתוכנו, אנו אוהבים את הפשטות, היא קלילה, מובנת, הגיונית, זורמת, אין מקום בטוח ורגוע מהפשטות, מדוע אנו מתעלמים מהפשטות?
הפשטות פשוטה, מדוע אנו מסבכים דברים?

אנו החיה היחידה עלי אדמות שהטבע בחר לתת לה כלי נוסף, - את המחשבות, אנו החיה היחידה על כדור הארץ הנותנת שתי תשובות לאותה בעיה.
אנו אדם שלם בו שתי מערכות; גוף ונפש, כל אחת מהמערכות נותנת תשובה שמתאימה לה.
בדומה למשפחה - הרמוניה הקשבה ושיתוף הם שעושים אותה שלמה ומאושרת,
אנו כאדם שלם זקוקים להרמוניה הקשבה ושותפות בין הגוף ובין הנפש. כדי להיות במצבנו הטבעי שהוא רוגע, שלווה וזרימה.
לנפש קשה לקבל שותפות זו, היא מנסה להיות השולטת "שלוט בעצמך", "שלוט בכעסים" וכד'. אין שליטה במקום בו יש שיתוף הרמוניה והקשבה.
הצורך לדעת הצורך להיות בשליטה, הצורך לא להיות באי ודאות יוצר אבחון מוטעה, שמתקשה לקבל טעויות, יוצר ניסיונות של מצבי שליטה.
ניסיונן של המחשבות הוא מזערי לעומת יכולת ההישרדות האדירה שגופנו התנסה בה, - מאות מיליוני שנה.

המחשבות מנסות לסבך ולהציב עוד ועוד תשובות, הן שואפות להראות לגוף את חכמתן, הן יודעות הכל, הרי החסימה הנפשית הגדולה ביותר היא; - "אני יודע". אדם שמחשבותיו יודעות הכל מונע מעצמו ללמוד דברים חדשים.
גופנו לקח את הכלים בהם משתמש הטבע ובעזרתם הוא שורד מאות אלפי שנים. גופנו הוא פרי יצירתו המופלאה ביותר של הטבע, שבחר בנו להיות היצור החכם על כדור הארץ, העניק לנו כלי תמיכה נפלא את המחשבות, אך מרוב התלהבות שכח להדריך אותנו איך משתמשים בהן.
באווילותן מנסות המחשבות להשתלט על הגוף ולומר מה לעשות; הן מתערבות בתהליכי טבע, כריתת יערות, מרעילות את כדור הארץ, אנו במו ידינו כורתים את הענף עליו אנו יושבים.
אם את המאמצים להשתלטות על הגוף תקדיש הנפש לתמיכה בגוף בן זוגה לחיים, חוויית החיים תהייה שונה לגמרי.
- המחשבות אינן חובקות רעיון עם הפשטות, הפשטות מפחידה, מאיימת; "מה, זה כל כך פשוט?".
פשטות מצביעה כביכול על חוסר ידע, אנו מרבים לסבך דברים כדי להרשות לעצמנו לא לדעת.
אנו רואים את הפשטות כדבר שטחי, שחסרים בו דברים, שהוא פשוט מדי.
חוששים להיות בה שמא הפסדנו או שכחנו משהו.
הצורך לדעת, הצורך לא להיות באי ודאות, הוא המנוע הדוחף אותנו ללמידה, לאיסוף ואגירת ידע נוסף, שהוא בהחלט חשוב, שהוא נותן כלים לבניית תשובות מתאימות יותר.
לדעת נותן בטחון מדומה, אין זה סוד שרק אחוזים מעטים מהיכולת השכלית שלנו מנוצלת.
איננו יודעים הכל והצורך לדעת נותן לנו את הרשות לא לדעת.
אחד מהטכניקות של הדור הנוכחי המתפתחת בקצב מסחרר היינו המחשב, המחשב בנוי על פשטות היגיון, הוא כל כך ידידותי,
הפשטות מסבכת אותנו, אם נעבוד עמו על פי היגיון הוא ישתף פעולה, ישמור עלינו שלא נטעה ויהיה ידיד לתוכניות שלנו.
כשנרשה לעצמנו לא לדעת, להיות בזרימה, להעזר בידע, אבל לא לעשותו כלי עיקרי, נקשיב, נחפש הזדמנויות, נחסום פחות את הפשטות, נרשה לה להיות שותפה בהתלבטות שלנו.
נגלה את היופי הנמצא בכל דבר, נקשיב לטבע, הוא רוצה את תמיכתנו, הוא רוצה אותנו שותפים בהישרדות המופלאה שלו.
נוכל לומר בפה מלא "איזה עולם נפלא, כל יום הוא חג".

מספרים על פרופסור שרצה להשתלם וללמוד מקצוע נוסף, ניגש לקבלה במכללה מכובדת וביקש להירשם, שנאמר לו שעליו ללמוד ארבע שנים, השיב; "הרי אני פרופסור" , נאמר לו בתשובה; "לכן עליך ללמוד שש שנים".
אנו מחפשים תשובות, אנו מצטטים ומדקלמים אמרות של אנשים אחרים, יש שמתקשים להרשות לעצמנו להיות אנו, אין לנו מספיק כלים לקרוא את עצמנו.
המקום הנפלא ביותר הוא להיות מה שאנו,
הגוף שלנו מספר לנו, אנו לא מקשיבים, אנו יודעים יותר טוב ממנו.
למזלנו המקצועיות הפנטסטית של גופנו מנהלת את גופנו, המקצוענות שצריכה להדהים אותנו.
הפשטות הינה הזמנה להיות עם עצמנו, היא הקשבה לבן זוגה של הנפש לחיים, הגוף שלנו, לתמוך בו ולאהוב אותו.
הפשטות והזרימה הם שעושים אותו חלק בלתי נפרד מהטבע. כל אחד מאיתנו יכול להתגאות שהוא חלק מהטבע ולבקש את תמיכתו של גופו להיות רגוע וזורם.

הדברים היפים, האמיתיים הם פשוטים.